כללי

לבקנות היא תופעה הקיימת אצל בעלי חיים רבים, ומתבטאת בחוסר במלאנין, שהוא פיגמנט, הממלא מספר תפקידים. אצל חמוסים, הביטויים הבולטים של לבקנות הם פרווה לבנה, עיניים אדומות, ועור וורדרד בהיר.
רבים לא אוהבים את המראה של חמוסים לבקנים, בעוד שאחרים דווקא מעדיפים אותו. אני לא נוקט כאן עמדה, מפני שמדובר בעניין של טעם אישי.

הביטויים של לבקנות

לבקנות באה לידי ביטוי ראשוני בשלוש דרכים:

1. חלקי גוף המורכבים מקראטין – עור ופרווה. בשל היעדר פיגמנט, הפרווה לבנה. לעתים, היא עשויה לקבל גוון צהבהב בהיר, כתוצאה מהפרשה מעור החמוס שמיועדת להגן על העור והפרווה. גוון זה הוא תקין ואינו משמש אינדיקציה לבעיה כלשהי. עורו של חמוס לבקן יראה בדרך כלל ורדרד, בשל כלי הדם שמתחת לעור.
2. עיניים – עיניהם של חמוסים לבקנים נראות אדומות, מאחר שבהיעדר פיגמנט, העין מקבלת את הצבע של כלי הדם שבה, ומכאן הצבע האדום.
3. גנום – בעוד שדפוסי הפרווה אצל חמוסים בכלל הם תופעה גנטית מורכבת, שנשלטת ע"י גנים שונים, אלביניזם נשלט על ידי גן בודד רציסיבי – כלומר, כדי שהלבקנות תבוא לידי ביטוי, דרושים שני עותקים של הגן.

עד כמה שכיחה התופעה?

בטבע, התופעה נדירה ביותר, והערכה מקובלת היא ששיעורה במינים הקרובים לחמוס הבית (בעיקר חמוס מבאיש) היא כ1:10,000 פרטים. הסיבה לכך היא סלקציה משמעותית נגד לבקנות, המושפעת ממספר גורמים, וביניהם: המראה של חמוס לבקן מקשה עליו להסתוות, לצוד ולהתחמק מטורפים. לאלביניזם נלוות לעתים בעיות בראיה, שאף הן מקשות על החיים בטבע, ברירה מינית, וכן סיכון מוגבר למחלות הקשורות לחשיפה לקרינת השמש. לעומת זאת, בשל ברירה מלאכותית של חמוסי הבית, שיעורם של חמוסים לבקנים גבוה בהרבה. לא הצלחנו למצוא הערכה מספרית, אך לכל מי שמצוי בתחום ברור שמדובר בחלק משמעותי מהאוכלוסיה.

גנטיקה

כמו שציינו לעיל, וכפי שקורה עם מחלות גנטיות רבות, הגן הגורם ללבקנות הוא גן רציסיבי, ונדרשים שני עותקים שלו כדי שהחמוס הנושא אותם יהיה לבקן. מאחר שמכל הורה מתקבל עותק אחד של הגן, הרי שחמוס ששני הוריו לבקנים יהיה בהכרח לבקן. לעומת זאת, מפני שחמוס שאינו לבקן עשוי להיות נשא של עותק אחד של הגן, עשויים להוולד חמוסים לבקנים גם להורים שאינם לבקנים, אם שני ההורים הם נשאים.
מאחר שההסתברות לקבל עותק מסוים מכל אחד מההורים היא 50%, ההסתברויות הן כמפורט להלן:

• שני הורים לבקנים:
  • גור לבקן – 100%
• הורה לבקן והורה נשא:
  • גור לבקן – 50%
  • גור נשא – 50%
• הורה לבקן והורה שאינו נשא:
  • גור נשא – 100%
• שני הורים נשאים:
  • גור לבקן – 25%
  • גור נשא – 50%
  • גור שאינו נשא – 25%
• הורה נשא והורה שאינו נשא:
  • גור נשא – 50%
  • גור שאינו נשא – 50%
• שני הורים שאינם נשאים
  • גור שאינו נשא – 100%

בעיות רפואיות נלוות לאלביניזם

ככלל, חמוסים לבקנים עשויים להיות בריאים לחלוטין ואינם נשאים של מחלות גנטיות אחרות בשיעורים גבוהים מאשר כלל האוכלוסיה. עם זאת, ללבקנות עצמה מתלוות מספר תופעות שצריך להיות מודע אליהן ולספק לחמוס הלבקן את ההגנה הדרושה:

1. רגישות יתר לקרינה – המלאנין מספק הגנה מקרינת השמש, ומאחר שחמוסים לבקנים סובלים מחוסר שלו, הם חשופים במידה רבה יותר לכוויות שמש ומחלות הקשורות לקרינת UV, לרבות סרטן. לכן, יש להקפיד לספק לחמוסים אלה סביבה מוצלת ולצמצם ככל האפשר חשיפה שלהם לשמש ישירה. ראינו גם המלצות לקרם הגנה לבעלי חיים, אולם לא מצאנו מוצר כזה בארץ.
2. בעיות בעיניים – היעדר הפיגמנט מגביל את יכולתו של החמוס לשלוט בעוצמת האור החודרת לעין. לכן, חמוסים לבקנים עלולים לגלות רגישות יתר לאור חזק ויש לספק להם סביבה מוגנת בהיבט הזה. לאורך זמן, הדבר עלול להביא לפגיעה בראיה, שמתבטאת בקושי בזיהוי תנועה ואף עיוורון מוחלט. צריך להיות עירני לסיכון.

סיכום

כמו כל חמוס אחר, חמוסים לבקנים עשויים להיות בני לוויה נהדרים, חמודים, מלאי חיים ומשעשעים. הם בריאים בדרך כלל והמראה המיוחד שלהם הופך אותם לאטרקטיביים עבור רבים. עם זאת, צריך להיות מודע לבעיות שמאפיינות אותם ולתת להן מענה, כדי לשמור על בריאותו ורווחתו של החמוס ולאפשר לנו להנות מחברתו לאורך שנים.