גורי חמוסים אמורים לינוק במשך שמונת השבועות הראשונים לחייהם. בדרך כלל, האם מניקה את הגורים, ואנחנו לא צריכים להתערב בזה, עד לשלב שבו הם צריכים לעבור לאוכל מוצק.

עם זאת, לפעמים האם לא מטפלת בגורים או שהיא מפסיקה לטפל בהם, או שאין לה מספיק חלב, או שמסיבות אחרות מתעורר צורך להאכיל את הגורים. כשמדובר בגורים צעירים מאוד, זה מאוד קשה, בגלל שהם מאוד קטנים ועדינים. במצב כזה, סיכויי ההצלחה לא גדולים. אולם מספר ימים לאחר ההמלטה הם מתחזקים במידה שמאפשרת את זה.

אני ממליץ לעקוב באופן יומיומי אחרי משקל הגורים, כדי לאתר מוקדם ככל האפשר עיכובים בגדילה. הזמן הוא גורם משמעותי, מפני שגור שנחלש עקב חוסר משמעותי וממושך בתזונה עלול לאבד את היכולת לחזור למצב תקין. בתחתית העמוד יש טבלת משקלים ואורכים תקינים לגורים לפי גיל. סטיה של עד 10% מהנתונים המפורטים בטבלה אינם סיבה לדאגה, כל עוד הגור נמצא במגמה יציבה של עליה בגודל ובמשקל.

צריך לתת לגורים פורמולה לחתולים. חלב פרה לא מכיל את המרכיבים הדרושים לגורי חמוס. יש להכין על פי הוראות ההכנה, עם מים חמימים מעט. יש להזהר בייחוד מטמפרטורה גבוהה מדי, שעלולה לגרום לכוויות לגור. הדרך הטובה ביותר לבדוק היא פשוט להכניס אצבע ולהרגיש שהטמפרטורה מעט מעל פושרת.

נמכרים בקבוקים לגורים, המיועדים לחתוו כלבים. מהניסיון שלי, הפיה שלהם גדולה מדי לגורי חמוסים והגמישות שלה מקשה על השליטה בה. גם השליטה המדויקת בכמויות שהגור מקבל קשה. לכן, אני מעדיף להשתמש במזרק. אני משתמש במזרק של 1 מ״ל, שהוא קל לשליטה ומאפשר הוצאה של כמויות מדויקות המתאימות להאכלת גורי חמוסים. החיסרון של מזרק הוא הנוקשות של הפיה שלו, שמחייבת זהירות ועדינות רבה כדי למנוע פציעה של הגור.

מומלץ לשקול את הגור לפני ואחרי ההאכלה, גם לשם מעקב לטווח יותר ארוך, וגם כדי לוודא שהוא באמת קיבל את המזון שהוא צריך.

יש להחזיק את הגור על גבו ולייצב את ראשו בין האצבעות. אם הוא לא פותח את הפה בעצמו, ניתן לדחוף את המזרק בעדינות מהצד. יש לטפטף טיפה קטנה על הלשון בכל פעם, ולאפשר לגור לבלוע אותה. אם הגור ״משתף פעולה״, ויונק באופן אקטיבי, אפשר להשאיר את המזרק בפיו ולשחרר זרם דקיק, יציב ככל האפשר. אם אנחנו ממחזרים את המזרק, יש לשים לב שלאחר מספר שימושים, קצה הבוכנה מאבד מתכונותיו, ואנו מאבדים את היכולת לשלוט באופן מדויק בכמות הנפלטת מהמזרק.

לפעמים הגור לא קולט את כל הכמות והיא נפלטת מפיו. יש להשגיח שהנוזל לא נכנס לו לאף ולנגב את העודפים.

הכמות שגור יונק צריך לאכול ביום משתנה לאורך התפתחותו ולפי סוג הפורמולה המסוים. כקרוב כללי טוב לכל אורך התקופה, הוא צריך לאכול כ15-20% ממשקל גופו בתחילת היום(!!). גם אם הגור יונק מהאם, אין דרך להעריך בצורה מדויקת את הכמות שהוא יונק. לכן, ההמלצה שלי היא לדחוף לגור את הכמות המקסימלית שהוא מקבל. יש לחלק את הכמות היומית למנות רבות ככל האפשר לאורך שעות היממה, במרווחים של 3-4 שעות.

אם הגור לא עולה במשקל או בגודל לאורך מספר ימים, גם לאחר האכלה, יש להתייעץ עם וטרינר.

בסביבות גיל 5 שבועות, אפשר להתחיל להעביר את הגורים למזון מוצק. בהתחלה הם אמורים להמשיך לינוק, ועל פי הצורך, יש להמשיך בהזנה בפורמולה. ככל שהם אוכלים יותר מזון מוצק, אפשר להפחית את מנת הפורמולה היומית, עד שהגורים משלימים את המעבר לאוכל מוצק באופן מלא. אם זיהינו בעיה קודם לכן, חשוב להמשיך במעקב יומיומי, כדי לוודא שלא נפספס בעיה דווקא בשלב מאוחר זה של התפתחות הגורים.

לסיכום, מעקב אחרי התפתחות הגורים והתערבות לפי הצורך מגדילים באופן משמעותי את סיכוייהם לעבור בהצלחה את השלב הראשון בחייהם. יש לגלות ערנות לכל בעיה ולערב איש מקצוע לפי הצורך. המידע וההנחיות שהצגנו כאן יכולים לסייע למי שיש לו פחות ניסיון בגידול גורים.

בהצלחה!

כרגיל, נשמח לפידבק וביקורת בונה ונתקן מה שצריך בהתאם.