אחת הבעיות הכואבות, תרתי משמע, שכל מגדל חמוסים נתקל בהן במוקדם או במאוחר (בדרך כלל מוקדם), הן נשיכות.

חמוסים הם טורפים ומערכת השיניים שלהם בנויה לגרום נזק. למזלנו, הם קטנים, והיכולת שלהם לגרום נזק חמור לאדם בוגר מוגבלת. אלא אם החמוס מצליח לנעוץ את שיניו באיבר רגיש במיוחד, הנזק יסתכם בכאב מקומי ואולי פצע שטחי. עם זאת, הכאב יכול להיות משמעותי וכבר נתקלנו בבעלי חמוסים שוויתרו עליהם בגלל התופעה הזאת.

כאן, ננסה להסביר את התופעה ונציע דרכים להתמודד איתה.

יש להקפיד על ביצוע עקבי של ההנחיות. זה עשוי לקחת זמן, אבל מניסיון של בעלי חמוסים רבים שפעלו באותה שיטה, זה עובד בסוף. בד"כ התופעה מגיעה לרמה שאפשר לחיות איתה תוך שבועות אחדים. יש להמשיך לפי הצורך עד שהתופעה נעלמת (מלבד ארועים חד פעמיים לעתים רחוקות). אם החמוס חוזר לנשוך בעוצמה לאורך זמן, ולא מדובר בתוצאה של בעיה אחרת שיש לטפל בה, יש לחזור על הצעדים שנפרט בהמשך.

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שנשיכות הן חלק מהתקשורת של חמוסים. הם, וקרוביהם בטבע, נושכים אלה את אלה בהקשרים שונים, כולל משחק והפגנת חיבה. לכן, לא ריאלי לצפות מחמוס לא לנשוך בכלל. כל חמוס, גם המחונך ביותר, ינשך נשיכות "קטנות" מדי פעם. מה שאפשר לעשות הוא להציב גבול לחמוס לגבי עוצמת הנשיכות. בצד זה, צריך להיות סובלני לנשיכות שלא עוברות את סף הכאב שקבעתם, ולא לעשות עניין גדול מהתחלקות של נשיכה חד פעמית, גם אם היא יותר קשה. תזכרו תמיד שנשיכה היא התנהגות טבעית עבור החמוס, ולא בהכרח ביטוי לתוקפנות או רצון להרע.

נשיכות עשויות להיות ביטוי ללחץ או למצוקה אחרת, כמו בעיה בריאותית או רעב וכו'. צריך לוודא שיש לחמוס מספיק מזון ומים, ושהוא מבלה מספיק זמן מחוץ לכלוב. אם חמוס מאוקלם ומחונך מתחיל לנשוך באופן סדרתי, ואין סימן לבעיה אחרת, זו אינדיקציה משמעותית לבעיה שדורשת בדיקה וטרינרית.

חמוסים שרק הגיעו הביתה, או לא התאקלמו היטב מסיבה אחרת נוטים לנשוך יותר, מפני שהם בסביבה זרה ועם אנשים שהם לא מכירים וחשים מאוימים מהם. יש לתת לחמוס חדש את הזמן והמרחב שלו להתרגל לסביבה ולאנשים. כדאי לבלות איתו בצורה לא מאיימת (לא לנסות להרים אותו אם הוא לא רוצה בכך, לא להתקרב אליו יותר מדי וכו'). אפשר ורצוי להקטין את עצמנו ולהראות פחות מאיימים בישיבה על הרצפה או אפילו בשכיבה.אפשר להציע לו צעצועים או חטיפים בריאים. באופן טיפוסי, חמוס חדש ירתע מאנשים שהוא לא מכיר, ואם הוא יקבל את המרחב שלו ותהיה לו הזדמנות להתרגל אליהם בקצב שלו, הוא יתחיל לבוא אליהם מיוזמתו, בד"כ תוך כמה שעות או ימים.
כדי לא להפריע לתהליך האקלום, לא כדאי להתחיל בחינוך בנושא הנשיכות מייד עם הגעת החמוס הביתה. יש לחכות שבועיים-שלושה. בזמן הזה, יש להכיל את הנשיכות. אם קשה מאוד להתמודד איתן, אפשר לעטוף את היד במגבת או כפפה עבה. רצוי להמנע מניתוק מגע, מפני שזה עלול לחזק את ההתהגות של החמוס, אבל אם ממש לא מצליחים להתמודד עם הנשיכות, עדיף לעשות את זה לזמן מוגבל. בכל מקרה, גם לא בשלבים מאוחרים יותר, לא להכאיב לחמוס ולא להפגין כעס (זכרו תמיד שמדובר בהתנהגות טבעית לחמוס). אם צריך להרים את החמוס כשהוא מנסה לנשוך, אפשר לתפוס אותו סביב הצוואר, כך שהוא לא יוכל להגיע עם הפה ליד.

אחרי שבועיים-שלושה, כשניתנה לחמוס ההזדמנות להתרגל לבית ואליכם ורואים שהוא נרגע קצת, אפשר להתחיל בחינוך בנושא הנשיכות.

כמו בחינוך בכלל, אחד הכללים שיש לשמור עליהם הוא לא לתגמל את החמוס על התנהגות לא רצויה. לכן, אם החמוס נושך כשמרימים אותו, לא להניח אותו בתגובה לנשיכה, לא לשחק איתו, לא לתת לו פרס "כדי שירגע" וכיו"ב. כלל נוסף שיש לזכור ולהקפיד עליו הוא שיש להיות עקבי ומיידי, מפני שאחרת החמוס לא לומד לקשר בין ההתנהגות לתגובה. אם משום מה פספסתם ולא הגבתם מיד, אין טעם "לסגור חשבונות" אחר כך.

השיטה מבוססת על שלוש דרגות של הסלמה בתגובה:

1. כשהחמוס נושך בעוצמה שעוברת את הסף שקבעתם יש לתפוס אותו ולומר באסרטיביות "לא לנשוך".
2. אם הוא ממשיך לנשוך, יש לתפוס אותו בעור בעורף (כמו אם שמרימה גורים), לחזור על האמירה האסרטיבית לא לנשוך, ולהניח אותו, בלי התייחסות נוספת.
3. אם החמוס עדיין ממשיך לנשוך, חוזרים על הצעד השני, ומניחים את החמוס ב"כלוב משעמם", קטן (אבל לא קטן במידה שהחמוס לא יכול לשהות בו בנוחות) ובלי צעצועים (כלוב נסיעה מתאים למטרה זו). חשוב שזה לא יהיה הכלוב הרגיל, כדי שהחמוס לא יקשר אותו ל"עונש". צריך להשאיר את החמוס לזמן קצר, כ3 דקות. אין טעם להשאיר אותו לזמן ממושך יותר, כי החמוס לא יקשר את השהיה בכלוב לנשיכה. לאחר שחלף הזמן, יש להוציא את החמוס מהכלוב ולהמשיך כאילו לא קרה כלום. לא לכעוס, לא לנטור טינה ובטח שלא לצפות שהחמוס יחשוב על התנהגותו.

אם מזהים סיטואציות שבהן החמוס נוטה לנשוך, כדאי לתגמל אותו בשבח ופרס כאשר הוא נמצא באותו מצב ולא נושך.

אני מדגיש שוב את העקרונות של התמדה ועקביות, והימנעות מגרימת סבל לחמוס, כדי להמנע מיצירת פחד ועוינות.

לא להתייאש. זה עשוי לקחת זמן, אבל בסוף זה מצליח.

 

קישורים:

סרטון (באנגלית) של The Modern Ferret

סרטון (באנגלית) של The Trained Ferret