הפוסט הזה הוא המשך לפוסט בנושא הייחום, כחלק מסדרה על ריבוי חמוסים.

 

למי שאוהב חמוסים, תהליך הזיווג עשוי להיות מעניין ודרך לתרום להרחבת אוכלוסיית החמוסים בארץ.

עם זאת, כבר לפני הזיווג חשוב לוודא שיש לנו הנכונות, היכולת והתנאים המתאימים לטיפול בחמוסה בהיריון, להמלטה, ולטיפול בגורים לפחות שעד שהם מוכנים למסירה. מדובר בתהליך שנמשך כ4-4.5 חודשים.

כשהחמוסים מוכנים להזדווגות, צריך לחבר ביניהם. כפי שהסברנו בפוסט על הייחום, יש לזווג נקבה מיוחמת בהקדם. בתנאים תקינים, אם ישנו זכר פורה ונקבה מיוחמת, הם יזדווגו בעצמם ולא נדרשת התערבות שלנו. יש לעקוב אחרי מצבה של הנקבה, כדי לוודא שהיא אכן נכנסת להיריון, ולדעת מתי צפויה ההמלטה, ואם יש צורך בכך, מתי ניתן להפריד אותה מהזכר.

בחירת בני הזוג לזיווג

בחירת החמוסים לזיווג היא הדרך הקלה והיעילה ביותר להשפיע על מאגר הגנים של אוכלוסיית החמוסים. זה לא המקום להסברים מפורטים על גנטיקה והקשר לתכונות של הפרט. לענייננו, די לומר שבחירה מושכלת של ההורים עשויה לצמצם בעיות בריאותיות אצל הגורים, להשפיע על תכונותיהם, ולטייב את מאגר הגנים של החמוסים בארץ.

בבחירת בני הזוג להזדווגות, יש לשים לב לפרטים הבאים:

1. בעיות גנטיות: יש לסרס/לעקר חמוסים עם בעיות גנטיות כדי לסלק אותן מהאוכלוסיה. אני חושב שכל חמוס זכאי לטיפול מעולה והוא יכול להיות חלק מהמשפחה, לשעשע ולהעשיר את חיינו. אבל יש למנוע ככל האפשר מראש העברה לדורות הבאים של פגמים גנטיים.
2. קרובים: זיווג קרובים מגביר משמעותית את הסיכון לביטוי של בעיות גנטיות. מאחר שמחלות גנטיות הן לעתים קרובות רציסיביות, הן לא מתגלות במהלך חיי החמוס. עם זאת, הן עשויות לעבור לצאצאים. ריבוי מתוך מאגר גנטי מצומצם יוצר סיכוי הרבה יותר גבוה לפרטים שמקבלים משני הוריהם עותקים של הגן גורם המחלה. בישראל, שבה אין תיעוד ומעקב אחרי שושלות יוחסין, והאוכלוסיה קטנה, המגוון הגנטי ממילא אינו גדול. לכן, אין דרך מעשית לעקוב אחרי קרבת ההורים של חמוסים מעבר לדור הראשון. על מי שמזווג חמוסים מוטלת האחריות למנוע ככל האפשר זיווג של חמוסים קרובים. בוודאי שאין לאפשר ריבוי של בני זוג מקרבה ראשונה, ויש להרחיק ככל האפשר את הקרבה בין בני הזוג.
3. גיל: בתלות בגורמים שונים, חמוסה עשויה להגיע לבגרות מינית ולהתייחם לפני שהיא משלימה את התפתחותה הגופנית. בשלב זה, יש להמנע מהיריון, מאחר שהוא מטיל עומס כבד מדי על גוף האם. ההמלצה שלנו היא לא לאפשר זיווג של חמוסה צעירה מחמישה חודשים. במידה וחמוסה כזו מתייחמת, יש להפסיק את הייחום באמצעות עיקור או זריקה.
4. תכונות רצויות: בעוד ששלושת הגורמים הראשונים הם תנאים הכרחיים לזיווג, כאן כבר מדובר במידה רבה בעניין של טעם אישי. תכונות כמו מופע הפרווה, גודל, אורך הפרווה ועוד קשורות לגנטיקה של החמוס. זיווג של הורים הנושאים תכונות אלה מעלה משמעותית את הסיכוי שהן יעברו לצאצאים. מסיבות שונות, ללא מידע נוסף, גם אם שני ההורים נושאים תכונה מסוימת, אין ביטחון שהיא תעבור לגורים, אך הסיכוי לכך עולה במידה משמעותית.

תנאים להזדווגות

מגע בין הזכר לנקבה

חמוסה מיוחמת מפרישה חומרים היוצרים גירוי אצל זכרים פוריים ומעוררים אותם. בתנאים שבהם הזכר יכול להגיע לנקבה ושניהם בריאים, הם כבר יעשו בעצמם את מה שצריך. בעוד שיש להקפיד על מרחב נאות לזכר ולנקבה, אין להפריד ביניהם עד שהנקבה נכנסת להיריון. יש אנשים שמסיבות שונות מפרידים בין הזכר לנקבה ומגבילים את המגע ביניהם. אבל יכולים להידרש מספר נסיונות עד שהנקבה מתעברת וזה תהליך שיכול לקחת מספר שבועות. הפחתת הזמן שבו יש לזכר ולנקבה גישה זה אל זו מקטינה את הסיכוי לכניסה להיריון ומאריכה את התהליך.

תזונה

הייחום עצמו, ההיריון, ההמלטה, וההנקה מטילים עומס על גופה של הנקבה. לכן חשוב מאוד בתקופה זו להקפיד שהנקבה תקבל תזונה איכותית, עם שיעורים גבוהים של שומן וחלבון. מעבר למזון הרגיל, ניתן ורצוי להוסיף מזונות כמו ביצים, חלקי עוף פנימיים, שומן סלמון וכד'. מומלץ לעקוב אחרי משקלה של הנקבה גם כדי לוודא שהיא לפחות שומרת על משקל גופה בשלב זה, וגם לצורך מעקב בהמשך, בתקופת ההיריון.

הזדווגות

באופן טיפוסי, הנקבה תחפש את קרבתו של הזכר והזכר מגורה על ידי הנקבה. ההזדווגות מתחילה בדרך כלל כשהזכר מרחרח את הנקבה. הוא מתחיל מהעורף ועובר לאחור, לאיבר המין. לאחר מכן, הזכר תופס את עורפה של הנקבה בשיניו, ומחדיר את איבר מינו לזה של הנקבה. הנקבה עלולה להפצע באופן שטחי בעורפה עד זוב דם. לעתים קרובות היא צורחת. לעין אנושית, זה נראה אלים ולא נעים לצפיה. בשלב זה, אנשים נרתעים ומפרידים בין הזכר לנקבה. זו טעות, ויש לאפשר להם לסיים. מדובר בהתנהגות רגילה ותקינה (ודי שכיחה אצל טורפים).

יש שונות רבה במשך ההזדווגות, והיא יכולה להמשך בין דקות אחדות ועד מעל לשעה.

אין להפריד בין הזכר והנקבה עד שהנקבה יוצאת מיחום. הזדווגות אחת לא מבטיחה התעברות ועשויים להדרש נסיונות רבים. בהינתן תנאים מתאימים, הם ימשיכו להזדווג עד שהנקבה תיכנס להיריון (ולעתים קרובות גם לאחר מכן).

יציאה מייחום

הסימן המובהק ביותר לסיום הייחום הוא הקטנת איבר המין של הנקבה. יש לבדוק אותו לעתים קרובות כדי לעמוד על המצב ולהעריך את מועד ההמלטה המתוכנן. ניתן לזהות היריון גם בבדיקת דם.

עם זאת, צריך להיות מודעים לכך שהיריון מדומה הוא תופעה נפוצה למדי אצל חמוסים, והביטויים שלו עשויים להיות דומים מאוד להיריון "אמיתי", מבחינת סיום היחום, התנהגות, ואפילו הורמונלית, כך שאפילו בדיקת דם לא מבטיחה זיהוי של היריון. היריון מדומה מתגלה בד"כ לאחר מספר שבועות, כשהחמוסה לא עולה במשקל כצפוי, ולא מבחינים בהתפתחות עוברים. זיהוי ודאי אפשרי בשלב מתקדם של ההיריון בבדיקת אולטרסאונד.

בנוסף, חמוסה עשויה לצאת מיחום ללא היריון כלל.

סיכום

כדאי לתכנן מראש את הזיווג ולדאוג מראש לזכר מתאים. בחירה אחראית של בני הזוג היא תנאי לזיווג, היריון והמלטה מוצלחים, וגורים בריאים.

יש לנהוג באחריות ולדאוג לתנאים מתאימים לזיווג והיריון מוצלחים, ולהיות מוכנים לתהליך ממושך ותובעני.

בהצלחה.