בבעלי חיים המתרבים ברבייה מינית, עבור כל אתר ברצף הגנטי, הצאצא מקבל עותק אחד של הגן מכל אחד מההורים. כל מופע של גן כזה נקרא אלל. מאחר שבכל אתר יש שני אללים, ההסתברות לקבל אלל מסוים מכל אחד מההורים היא 0.5. אם ההורה נושא שני אללים זהים באתר הרלוונטי, הצאצא יקבל בהכרח את האלל הזה.

כתוצאה מכך, זיווג קרובים מגביר את ההסתברות לכך שאצל הפרט יופיעו שני אללים זהים וגנים רצסיביים יבואו לידי ביטוי.

מדד מקובל לקרבה בין הורים הוא Inbreeding Coefficient (או Coefficient of Inbreeding – מקדם רבייה). מקדם הרבייה הוא ההסתברות שבאתר אקראי בגנום יופיעו שני אללים זהים.

מקדם הרבייה קטן ככל שיש יותר דורות בין הצאצא להורה הקדמון המשותף להוריו, וגדל ככל שמקדם הרבייה של אותו הורה קדמון גבוה יותר. עשויים להיות יותר מהורה קדמון משותף אחד, ואז סוכמים אותם (למי שמתעניין בנושא, יש ברשת הסברים מפורטים על מקדם הרביה ומחשבונים המאפשרים לחשב אותו עבור פרט ספציפי, בהינתן שושלת היוחסין שלו).

מקדם הרבייה יכול להיות, מתמטית, בין 0 (אין גנים משותפים להורים, ולכן לצאצא אין אללים זהים בכלל) ל1 (כל האללים של ההורים זהים, ולכן גם של הצאצא). מעשית, מקדם הרבייה נמצא בטווח קטן יותר, מפני שבאוכלוסייה סופית אין שני פרטים ללא גנים משותפים בכלל ואין שני פרטים ממינים שונים שהמטען הגנטי שלהם זהה. באגודות כלבנות מקובל להחשיב מקדם רביה של 0.05 כתקין.

בחישוב המעשי של מקדם הרביה יש בעיה של מידע לא שלם על שושלת היוחסין. דרך ההתמודדות המקובלת עם בעיה זו היא להניח שחמוס שהוריו אינם ידועים הוא בעל מקדם רביה 0. זהו פתרון יעיל לבעיית החישוב, אבל מטה את הנתונים כלפי מטה (כלומר, מקדם הרבייה המחושב יהיה נמוך מההסתברות האמיתית לאללים זהים באתר מסוים). ההשפעה של זה על התוצאות הולכת ונעשית פחות ופחות משמעותית ככל שמתרחקים מההורה המשותף וכשיש אפשרות לבנות שושלות יוחסין של דורות רבים, היא הופכת לזניחה.